החלטה בתיק בר"ע 29632-11-13

השופטת רונית רוזנפלד

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 2690-07-13). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.5.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בתחולה מיום 1.8.12. הבקשה מתמקדת בהחלטת הוועדה בנוגע למחלת העור ממנה סובל המבקש ובדיונה בהפעלת תקנה 15.

2.      לפי העולה מן המסמכים שבתיק, המבקש, נהג אוטובוס במקצועו, נפגע ביום 14.11.11 בגבו, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 6.2.13 נבדק המבקש על ידי דר' זיו, המומחה עימו התייעצה הוועדה בתחום העור, אשר ציין כדלקמן:

" עפי' התיק הרפואי לתובע פסוריאזיס כ-20 שנה, עם היסטוריה של טיפול בנאוטיגסון וביום המלח. מסיכום תיקו הרפואי ע"י דר' ולדמן מצוין שהתובע מטופל במרפאה בקביעות עקב "פסוריאזיס מפושטת בכל עור הגוף". בבדיקתו כעת לנ"ל אכן פסוריאזיס ... אזורי גוף שונים. אבל לאור ההיסטוריה הרפואית והרישום בתיקו הרפואי לא ניתן לייחס את ההחמרה במחלתו לתאונה הנדונה אלא למהלך טבעי של המחלה המתאפיינת בהחמרה והטבה לסרוגין."

לפיכך המליץ המומחה לקבוע כי אין נכות בתחום העור. הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש ביום 12.5.13. בסעיף " סיכום ומסקנות" קבעה כי היא " עיינה בדוח יועץ עור דר' זיו מיום 6/2/13 ומקבלת מסקנותיו שאין נכות בתחום העור. מבחינה אורטופדית הוועדה מקבלת הערר וקובעת 10% 37(7)א' מיום 1/8/12, אין מקום להפעלת התקנה מסוגל לעבודתו ואין השפעה של גיל." על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.      ב ערעורו לפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי הוועדה נתנה דעתה לכך שאלמלא התאונה לא הייתה מתפרצת מחלת הפסוריאזיס מחדש, והוא לא היה נתקף התקף חמור מיד לאחריה. לפיכך יש להכיר בהתפרצות האחרונה של המחלה כהחמרה זמנית הקשורה סיבתית לתאונה. לעניין תקנה 15 טען המבקש כי הוועדה לא התייחסה לגילו, לכך שלא שב לעבודתו ולכך שאינו מסוגל לשוב לעבודתו כנהג. לפיכך ביקש המבקש שעניינו יוחזר לוועדה אשר תדון בעניינו.

4.      ב פסק הדין מושא הבקשה קבע בית הדין האזורי, כיעיון בחוות דעתו של המומחה מלמד כי הוא בדק את המבקש, פירט את ממצאי בדיקתו לפרוטוקול, עיין בחומר הרפואי והתייחס בהרחבה ובאופן מנומק למחלת העור ממנה הוא סובל. המומחה פירט את מסקנותיו באופן ברור, ולפיהן, אין קשר סיבתי בין התאונה ובין ההחמרה במחלת הפסוריאזיס ממנה סובל המבקש, וכי המחלה מעצם טיבה מתאפיינת בהטבה והחמרה לסירוגין. כמו כן הוועדה הסבירה מדוע אין מקום להפעיל את תקנה 15, שכן המבקש מסוגל לחזור לעבודתו ואין השפעה של גיל. משנמצא כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה נדחה הערעור.

5.      בבקשתו טוען המבקש, כי המומחה לא דן בסמיכות הזמנים שבין ההתקף החמור של מחלת הפסוריאזיס ממנה הוא סובל ובין התאונה. הקשר בין מתח נפשי ובין החמרת המחלה ידוע וברור מזה שנים. כמו כן, בפסק דין במקרה אחר שנדון בבית הדין האזורי בחיפה הוכר התקף מחלת הפסוריאזיס כפגיעה בעבודה, וזאת למרות ששם סבל התובע מהמחלה מגיל 16 (בל' 112/08 דב רוזנברג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.5.10). לאור זאת היה ראוי להשיב את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתדון בשיעור נכויותיו הזמניות. לעניין תקנה 15 חוזר המבקש על טיעוניו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי ומוסיף, כי הוועדה לא נימקה את החלטתה לעניין זה.

6.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.5.13, בחוות דעתו של המומחה מיום 6.2.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובת המשיב לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה לעררים באותו הרכב, על מנת שתשוב ותיוועץ במומחה העור דר' זיו. המומחה ישוב וייזקק לעניינו של המבקש, וינמק את חוות דעתו לאור ההיסטוריה הרפואית כפי שעולה מתיקו הרפואי. במסגרת זו, יתבקש המומחה ליתן דעתו למצבו הרפואי של המבקש לאורך ציר הזמן בקשר להתפרצות המחלה, החמרות והטבות שחלו במצבו, ובעיקר לסמיכות הזמנים, ככל שהייתה, בין האירוע בעבודה ובין התפרצות המחלה. בשים לב לעולה מן התיק הרפואי, יבהיר המומחה האם מצבו של המבקש לאחר התאונה אכן חמור ממצבו קודם לתאונה. אם כן, ישוב המומחה ויתייחס לאפשרות של קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה כתאונה בעבודה ובין מחלת העור ממנה סובל המבקש, על דרך ההחמרה, ולו על דרך של החמרה זמנית. כל זאת גם בשים לב לטענת המבקש בדבר הקשר הנטען בין מתח נפשי ובין החמרת המחלה. המומחה יפרט את חוות דעתו וינמקה, כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתו.

7.      התייחסות המוסד לביטוח לאומי מתבקשת נוכח העדר הפירוט בחוות דעתו של המומחה, ממנה לא ברור מהו מצבו של המבקש לפני התאונה, ומה מצבו לאחריה. כמו כן, לא ברור הלך מחלתו של המבקש על ציר הזמן והאם חלה החמרה במצבו בסמוך לאחר מועד התאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

8.      המוסד לביטוח לאומי יגיש תגובתו לשאלה כפי שפורטה בסעיף 6 לעיל עד ולא יאוחר מיום 26.1.14.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד (26 דצמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: